• IT:

8

0:19:

IT

פ

10

פ

13

ונאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: 7 וְלָקַחְתִּי אֵתכם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרִים: 8 וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלֵיעקב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה: 9 וַיְדַבֵּר משֶׁה כֵּן אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל־־משֶׁה מִקְצֶר רוּחַ וּמַעֲבדָה קָשָׁה : 10 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-משֶׁה לֵאמֹר : 11 בָּא דַבֵּר אֶל־ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיְשַׁלַּח אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ : טו וַיְדַבֵּר משֶׁה לִפְנֵי יְהוָה לֵאמֹר חֵן בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל לֹא־־שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרָל שְׂפָתָיִם : 13 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-משֶׁה וְאֶל־אַהֲרן וְצוּם אֶל־בְּנֵי

יִשְׂרָאֵל וְאֶל־־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוציא אֶת־־בְּנֵי־ שני יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם :

14 אֵלֶה רָאשִׁי בֵית־ אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכָר יִשְׂרָאֵל חֲנַיךְ וּפַלוּא חֶצְרן וְכַרְמִי אֵלֶה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן : 15 וּבְנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין וְאֹחַד וְיָכִין וְבֹחַר וְשָׁאוּל בֶּן־הַכְּנַעֲנִית אֵלֶה מִשְׁפְּרֹת שִׁמְעון : 16 וְאֵלֶּה שְׁמָוֹת בְּנֵי־לִי לְתלְדֹתָם גַּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַי לִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת

17 בְּנֵי גֵרְשָׁוֹן לִבְנֵי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם : וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרון ועזִיאֵל וּשְׁנֵי חַי קְהָת שָׁלְשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: 19 וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶה מִשְׁפַּחַת הַלֶוִי לְתִלְדֹתָם: 20 ויקח עַמְרָם אֶת־יוֹכֶבֶד דְדָתוֹ לְוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת־אַהֲרן וְאֶת־ מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַי עַמְלָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה:

וּבְנֵי יִצְהָר קְרַח וְנֶפֶג וְזִכְרִי : 22 וּבְנֵי עזִיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְעָפָן וְסִתְרִי: 23 מקח אַהֲרן אֶת־אֱלִישֶׁבַע בַּתי

ס

שָׁנָה :

18

14 And the officers of the chil-fore hast thou so evil intreated dren of Israel, which Pharaoh's this people? Why is it that thou task-masters had set over them, hast sent me? were beaten, * and demanded, 23 For since I came to Pharaoh Wherefore have ye not fulfilled to speak in thy name, he hath done your task in making brick, both evil to this people; neither hast yesterday and to-day, as hereto- thou delivered 8 thy people at all. I fore?

CH AP. VI. 15 I Then the officers of the 1 God reneweth his promise by his children of Israel came and cried

name JEHOVAH. 14 The unto Pharaoh, saying, Wherefore

genealogy of Reuben, 15 of dealest thou thus with thy servants. 16 There is no straw given THEN the Lord said unto Moses,

Simeon, 16 and of Levi. unto thy servants, and they say to us, Make brick: and behold, Now shalt thou see what I will de thy servants are beaten; but the to Pharaoh: for with a strong fault is in thine own people. hand shall he let them go, and

17 But he said, Ye are idle, ye with a strong hand shall he drive are idle: therefore ye say, Let us them out of his land. go, and do sàcrifice to the Lord. 2 And God spake unto Moses,

18 Go therefore now, and work : and said unto him, I am the LORD: for there shall no straw be given 3 And I appeared unto Abraham, you, yet shall ye deliver the tale unto Isaac, and unto Jacob, by of bricks.

the name of God Almighty, but by 19 And the officers of the chil- my name JEHOVAH was I not dren of Israel did see that they were known to them. in evil case, after it was said, Ye 4. And I have also established shall not minish ought from your my covenant with them, to give bricks of your daily task.

them the land of Canaan, the land 20 s And they met Moses and of their pilgrimage, wherein they Aaron, who stood in the way, as were strangers. they came forth from Pharaoh. 5 And I have also heard the

21 And they said unto them, groaning of the children of Israel, The LORD look upon you, and whom the Egyptians keep in judge; because ye have made our bondage: and I have remembered favour to be abhorred in the eyes my covenant. of Pharaoh, and in the eyes of his 6 Wherefore say unto the chilservants, to put a sword in their dren of Israel, I am the LORD, and hands to slay us.

I will bring you out from under 22 ! And Moses returned unto the burdens of the Egyptians, and the LORD, and said, Lord, where- I will rid you out of their bondage,

הַתִּבֶן : 14 וַיִכּוּ שְׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּמוּ עֲלֵהֶם בְּנֶשֵׁי פַרְעה לֵאמֹר מַדּוּעַ לֹא כְלִיתֶם חָקְכֶם לִלְבּן כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם גַּם־תְּמוֹל גַּם־הַיום: 15 וַיָּבֹאוּ שְׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּצְעֲקוּ אֶל־פַּרְעָה לֵאמֹר לָמָּה תַעֲשֶׂה כה לַעֲבָדֶיךְ : 16 תֶּבֶן אֵין נִתָּן לָעֲבָדֶיךְ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךְ מַכִּים וְחָטָאת עַמָּךְ : 17 וַיֹּאמֶר נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל־כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לַיהוָה: is וְעַתָּה לְכִי עָבְדוּ וְתֶבֶן לָא־יִנָּתֵן לָכֶם וְתִכֶן לְבֵנִים תִּתֵּנוּ: 19 וַיִּרְאוּ שְׁטְרֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֹתָם בְּרֶע לֵאמֹר לֹא־תִגְרְעוּ מִלִבְנֵיכֶם דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ : 20 וַיִּפְגְעוּ אֶת־ מֹשֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן נְצָבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעה: 21 וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא יְהוָה עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפָּט אֲשֶׁר

הִבְאַשְׁתֶּם אֶת־רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֵתי מפטיר חָרֶב בְּיָדֶם לְהָרְגֵנְוּ: 22 וַיָּשָׁב משֶׁה אֶל־יְהוָה וַיֹּאמַר

אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעתָּה לָעָם הַזֶּה לָמָה זֶה שְׁלַחְתַּנִי :

23 וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךְ הֵרַע לָעָם הַזֶּה ו וְהַאַל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמָּךְ :

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ משֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֵעשָׂה לְפַרְעָה כִּי בְיָד חֲזָקָה

יְשַׁלְהֶם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ :

21

{

ST

פרי 2 וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה:

3 וארָא אֶל־־אַבְרָהָם אֶל־יִצְחָק וְאֶל־־יעקב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמֵי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: 4 וְגַם הֵקִמֹתִי אֶת־בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגָרֵיהֶם אֲשֶׁר־נָרְוּ בָהּ: 5 וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת־נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעַבְרִים אֹתָם וְאֵזְכָּר אֶת־ בְּרִיתִי : 6 לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבָדָתָם

:1

Moses. And he went and met 4 And the king of Egypt said him in the mount of God, * and unto 'them, Wherefore do ye, kissed him.

Moses and Aaron, let the people 28 And Moses told Aaron all from their works? get ye unto the words of the LORD, who had your burdens. Il sent him, and all the signs which 5 And Pharaoh said, Behold, he had commanded him.

the people of the land now are 29 And Moses and Aaron went many, and ye make them rest and gathered together all the from their burdens. elders of the children of Israel. 6 And Pharaoh commanded the

30 And Aaron spake all the same day the task-masters of the words which the LORD had spoken people, and their officers, saying, unto Moses, and did the signs in 7 Ye shall no more give the the sight of the people.

people straw to make brick as 31 And the people believed: heretofore: let them go and gather and when they heard that the straw for themselves. Lord had visited the children of 8 And the tale of the bricks Israel, and that he had looked which they did make heretofore, upon their affliction, then they ye shall lay upon them; ye shall bowed their heads and worshipped. not diminish ought thereof: for CHAP. V.

they be idle; therefore they cry, 1 Phuraoh chideth Moses and Aaron. saying, Let us go and sacrifice to

5 He increaseth the Israelites task. 22 Moses complaineth to

9 Let there more work be laid God.

upon the men, that they may

labour therein; and let them not AND afterwards Moses and regard vain words. Aaron went in, and told Pharaoh, 10 | And the task-masters of Thus saith the LORD God of Israel, the people went out, and their Let my people go, that they may officers, and they spake to the hold a feast s unto me in the people, saying, Thussaith Pharaoh, wilderness.

I will not give you straw. 2 And Pharaoh said, Who is the 11 Go ye, get you straw where LORD, that I should obey his voice : ye can find it : ** yet not ought of to let Israel go! I know not the your work shall be diminished. LORD, neither will I let Israel go. 12 So the people were scattered

3 And they said, The God of abroad throughout all the land of the Hebrews hath met with us : Egypt, to gather stubble instead let us go, we pray thee, three days of straw. journey into the deserts, and sacri- 13 And the task-masters hasted fice unto the LORD our God; lest them, saying, Fulfil your works, he fall upon us I with pestilence, your daily tasks, $$ as when there or with the sword.

was straw.

our God.

So called as some obşerve, on account of the succeeding great event performed thereon, viz. the giving of the Law.

$ The expression ang is derived from an, which means a sacrifice; (vide English translation of Psalm cxviii. ver. 27.) and it is farther explained, in ver. 3, that this is the meaning of the verb.

This means, upon Pharaoh and his people; but, out of respect to the king, he includes himself and his people.

| This refers to the people, not to Moses and Aaron,

Heb. Let the service be more grievous upon the men. ** The task-masters urged them to be expeditious in gathering of straw, as they had but little time to lose : and why? because not ought of their work was to be diminished, but the full number given in.

99 Heb. A matter of a day in bis day. 7

2 B

0:1

30

31

ה שביעי :

T<

וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשָׁדוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיְשַׁק־לְו : 28 ויגד משֶׁה לְאַהֲרֹן אֵת כָּל־דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ וְאֵת כָּל־ הָאֹתת אֲשֶׁר צִיָּהוּ; 29 וַיֵּלֶךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת־ כָּל־זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: 30 וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֶּר יְהוָה אֶל-משֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתת לְעֵינֵי הָעָם 31 ויַאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת־עָנְיָם וַיִּקְדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ :

וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעָה כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַח אֶת־־עַמִּי וְיָחֵנוּ לִי בַּמִּדְבָּר: 2 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת־יִשְׂרָאֵל

יָדַעְתִּי אֶת־יְהוָה וְגַם אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ 3 וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ נֶלְכָה נָּא שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ פֶן־יִפְנֶעָנוּ בַּדָּבֵר אוֹ בֶחָרֶב: 4 וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת־הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלָתֵיכֶם :

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עָם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתָּם אֹתָם מִסְבְלֹתָם: 6 וַיְצַו פַּרְעֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־ הַנֹגְשִׂים בָּעָם וְאֶת־־שְׁטְרָיו לֵאמֹר: 7 לא תאסְפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבְּן הַלְבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֵׁם הם ילכו וְקְשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן : 8 וְאֶת־מַתְכּנֶת הַלְבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עשים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי־נִרְפִּים הֵם עַל־כֵּן הֵם צְעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ : 9 תִּכְבַּר הָעֲבדָה עַל־הָאֲנָשִׁים וַעֲשׂוּ־בָהּ וְאַל־יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי־שָׁקֶר: 16 וַיִצְאוּ נֹגְשֵׂי הָעָם וְשְׁטְרָיו וַיֹּאמְרוּ אֶל־־הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר פַּרְעֹה אֵינְנִּי נֹתֵן לָכֶם תֶּבֶן : 11 אַתֶּם לְכוּ קְחָוּ לָכֶם תֶּבֶן מֵאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ כִּי אֵין נִגְרֶע מֵעֲבָדַתְכֶם דָּבָר : 12 וַיָּפֶץ הָעָם בְּכָל־ אֶרֶץ מִצְרָיִם לְקֹשֵׁשׁ קְשׁ לַתֶּבֶן : 13 וְהַנְגְשִׂים אָצִים לֵאמֹר כַּלָּוּ מַעֲשִׂיכֶם דְבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ כַּאֲשֶׁר בָּהִיות

5